נקמת הטנטרום

בוקר יום ראשון.
אחרי שבת משפחתית כיפית, קשה לחזור לשגרה השבועית. על זה אין ויכוח.

אחרי ארוחת בוקר והתארגנות זריזה של בוקר, אמא מנסה להושיב את פיצית בעגלה כדי לצאת לגן, אבל זו נלחמת ומנסה לברוח בכל כוחה. כעבור כמה דקות של מאבק, אפשר סופסוף להכריז על 1:0 לאמא ואבא, שנדרשו לשלב כוחות בשביל להצליח. מגיעים לגן ופיצית נתלית על אמא כמו קופיף קטן, מסרבת להיפרד בכל תוקף.

כל אלה (ועוד), לפני שבכלל הגענו לגיל שנתיים האיום. בסופו של דבר (אבל שישאר בינינו), לא משנה המאבק – הנשיקה בסוף, זו ששולחת אותי להתחיל את השבוע, שווה את כל המאמץ. כי היא שולחת אותי להתחיל אותו בחיוך.

אם הסצנה המתוארת פה למעלה, או אחרות דומות, מוכרת לכם, הסרטון הבא מוקדש לכם –

ושיהיה לכולנו שבוע טוב ומלא נשיקות קטנות, ששוות את כל הרגעים המאתגרים.

Follow

Follow this blog

Get a weekly email of all new posts.

Email address