תן לי רק טיפת… חלב

כל הורה יודע שביקור בטיפת חלב זה, איך לומר בעדינות, תענוג מפוקפק. תראו לי אחד שבאמת רוצה לקבל ביקורת על ההורות שלו, להנאתו ועוד בזמנו החופשי.

"את צריכה להניק פחות, הילדה שמנה מדי"
"הילד לא עולה מספיק במשקל, תוסיפי תמ"ל"
"הוא פוזל בימין ונוטה לשמאל"
"אתם לא שמים לה מספיק גירויים"
"היא לא תופסת"
"הוא לא מרים את הראש"
ועוד שפע הערות ועצות חינם, אין כסף… ובחסות משרד הבריאות. תודה לכם.

גם עלינו הביקורים לא פסחו, והרי איפה עוד ננקב את ירכי עוללתנו?
אז לרגל חגיגות חצי שנה, אלה הן עלילותינו (ובסופן צ'ופר) –

ביקור ראשון: מדידות
על הפרק:
פתיחת תיק ומדידות

ואצלנו:
"קחו אותה בעוד יומיים לביקורת בטיפת חלב" ציוו עלינו העובדים הסוציאלים בבית החולים עם השחרור. יומיים אחרי ההגעה הביתה, ממושמעים שכמונו, מנסים לקבוע תור. התורים מלאים לחודשיים הקרובים. מנסים בשלושה סניפים שונים ומגלים שאי אפשר. "זה לפי מקום מגורים" טורחים להסביר לנו בסניף אחד (לא שלנו). ואנחנו צייתנים שכמונו כבר שלושה ימים אחרי החזרה הביתה ותור – אין.

לאחר הפיכת עולמות, השארת הודעות, ואינספור נדנודים. האחות מוותרת ואומרת לנו להגיע ושנכנס "עכשיו" ובתנאי שלא יגיעו הבאים בתור.

2.886 ק"ג ו-46 ס"מ (הייתכן שהילדה התכווצה מיום השחרור? הלא בבית החולים נמדדה והיתה 48 ס"מ, נו מילא). ימים ספורים אחרי הלידה ואוטוטו מגיעים למשקל הלידה – וכיפאק היי לאמא על ההנקה.

טבלת החיסונים בשיראל

טבלת החיסונים בישראל

 

ביקור שני: חיסון חודש
על הפרק:
חיסון צהבת B (מנה שנייה – ראשונה מקבלים בבית חולים) – זריקה בירך

ואצלנו:
4 קילו ו60 גרם של תינוקת מתוקה על 51 וקצת סנטימטרים. משקל לידה נעקף בסיבוב (היי היי היי).

אמא מניחה עליה ומניקה… אחות מתקרבת ונותנת זריקה בירך, קטנה פוערת פה המום, אוספת כוחות, הופכת אדומה-סגולה על גוון הסלק וצורחת את נשמתה. אמא ממהרת לחבר שוב לציץ. קטנה מתחברת ונרגעת מהר.

ביקור שלישי: חיסון חודשיים
על הפרק:
חיסון רוטה (מנה ראשונה) – טיפות בפה
חיסון מחומשת – שיתוק ילדים, דיפטריה, טטנוס, שעלת, המופילוס (מנה ראשונה) – זריקה בירך
חיסון פנאומוקוקוס (מנה ראשונה) – זריקה בירך שנייה

ואצלנו:
אחרי הרבה הפחדות ששמעתי לקראת החיסון, בימים שלפני הביקור כבר הייתי על קוצים. בבוקר הביקור, קטנה רדומה עוברת לסלקל ומתעוררת רגע לפני הכניסה לאחות. לו רק ידעה איזו השכמה מתוכננת לה (כזו שאני לא מאחלת אפילו לאויביי).

החיסון עצמו, היה כואב (בעיקר לאמא) אבל נסבל. הקטנה גיבורה ועוד אמא נכנסת לסטטיסטיקה עם דמעה שזולגת מהעין ומתגלשת על הלחי רגע לפני הכניסה לחדר האחות…

טיפות רוטה בפה ו-2 זריקות, אחת בכל ירך. מגלים שהקטנה שמנמוכה (אחוזון 10 בגובה ו75 במשקל) – שוקלת 5 קילו עגול ויפה. אמא מקבלת חיזוק חיובי מהאחות על ההסברים לפני החיסון ומקווה ש48 השעות הקרובות יעברו לקטנה וגם לה בקלות. בפועל, יום של חוסר תאבון, קצת עצירות ושבוע של שילשולים כתגובה לרוטה.

ביקור רביעי: חיסון ארבעה חודשים
על הפרק:
חיסון רוטה (מנה שנייה)
חיסון מחומשת (מנה שנייה)
חיסון פנאומוקוקוס (מנה שנייה)

ואצלנו:
אז מה היה לנו? 6.460 קילוגרמים שמתפרשים על 61 ס"מ גובה – מתאזנת על אחוזון 50 וכבר לא שמנמוכה.

רוטה – עושה פרצוף של "פיכס מה זה?" ואז "נמ נמ נמ טעים"

זריקה ראשונה – אמא שולפת ציצי אבל האחות מעניינת יותר והקטנה לא מוכנה להתחבר. מוצצת פטמה אבל לא מתאמצת להוציא חלב. זריקה. אאוו כואב – בכי בכי בכי (קורע לב). לא נרגעת, לא רוצה ציצי, אבא מרים ומנענע על הידיים – נרגעת.

זריקה שנייה – אבא מחזיר לאמא שתחזיק, אבל החכמה יודעת כבר מה מחכה לה ועוד לפני שהאחות מתקרבת מתחילה לבכות. זריקה. אאוו כואב – בכי בכי בכי. לא נרגעת, חזרה לידיים של אבא – נרגעת.

באוטו – נכנסת לסלקל ומתחילה לייבב. אמא שולפת סמארטפון עם פוצ'ינו פיו – נרגעת.
מגיעים הביתה לא מוכנה לרדת מהידיים ונרדמת על אמא.

ביקור חמישי: חיסון חצי שנה
על הפרק:
חיסון רוטה (מנה שלישית)
חיסון מחומשת (מנה שלישית)
חיסון צהבת B (מנה שלישית)

ואצלנו:
כבר כשהפשטנו לטובת מדידות ושקילות, והרבה לפני שמחט כלשהי התקרבה לגופה, התחיל הבכי ההיסטרי. כנראה הסיטואציה כבר מוכרת לה מספיק בשביל להבין מה עומד להגיע.

עדיין באחוזון 50 במשקל ואנחנו מקבלים דף עם הנחיות לאוכל. אמא מופתעת שההנחיות למוצרי חלב כבר מעכשיו ולא מתשעה חודשים כמו שסברה. האחות מדגישה לתת ביצה מבושלת היטב.

רוטה – אבא מושיב עליו לקבלת הטיפות – קטנה מתחילה להתבכיין.

זריקה ראשונה – אמא מתיישבת ושולפת ציץ, קטנה מתחברת. זריקה – בכי בכי בכי. דמעות. אבא מרים ומרגיע.

זריקה שנייה – אמא שולפת ציץ שני, קטנה מתחברת ואז נזכרת שזה אומר שמגיעה זריקה ומתחילה לבכות. זריקה – בכי בכי בכי. דמעות. אבא מרים ומרגיע. יוצא החוצה כי יש גירויים והסחות דעת. והלב של אמא חוזר לפעום.

בתשעה חודשים צריך בדיקת התפתחות. אבל הרופאה שלנו היא גם רופאת התפתחות והתור הבא נקבע לגיל שנה. אחות ממליצה לעשות ספירת דם בין תשעה חודשים לשנה ומשחררת אותנו הביתה. הלב של אמא מקבל חצי שנה של חסד מחיסונים (הידד!).

צ'ופר כמובטח –
לאחרונה נתקלתי ב"האחות סוזי" סדרת סרטוני פארודיה מוצלחים, על אחיות טיפת חלב. הפינה לשיפוטכם:

למידע נוסף על החיסונים ותופעות הלוואי – לחץ כאן.

Follow

Follow this blog

Get a weekly email of all new posts.

Email address