מילה על ברית מילה – למה לא חתכנו

מגדלת אותו באהבה וביטחון. צילום: שלי קוטלר - בלי פוזה מגדלת אותו באהבה וביטחון. צילום: שלי קוטלר - בלי פוזה

השבוע קראתי על מקרה (נוסף) של תינוקי מתוקי בן שמונה ימים, אשר אושפז לאחר שעבר ברית מילה. לאחר שקראתי על המקרה, החלטתי לתת במה לנושא שנוי במחלוקת ולדבר על ברית מילה. או יותר נכון, על מה שהוביל אותנו להחליט לוותר על ברית מילה?

בעבר עוד התלבטתי אם לשתף או לא, אבל לאור המקרה הזה ונוספים עליהם שמעתי, החלטתי שהנושא חייב לעלות לסדר היום, ולספר קבל עם ועולם – פיציק שלנו לא עבר ברית מילה. כן, האיש ואנוכי בחרנו (בצלילות דעת מוחלטת) לוותר על חיתוך איברו של הפיציק בגיל שמונה ימים ובכלל.

כבר לפני ארבע שנים, כשגיליתי על ההריון עם הפיצית, הודעתי לאיש נחרצות "אם זה בן, אנחנו לא מלים אותו", אבל אז גילינו שמדובר בבת וכל הדיון איבד מנחיצותו. באוגוסט אשתקד הנושא חזר לסדר היום, לאחר שבשבוע 13 להריוני, ביקרנו במרפאה לצורך בדיקת שקיפות עורפית שגרתית וגילינו כי מדובר בתינוק ממין זכר, שאני נושאת ברחמי (כאן תוכלו לקרוא על כך).

מחשבות על ברית מילה מהרגע שגילינו שמדובר בבן

מחשבות על ברית מילה מהרגע שגילינו שמדובר בבן

אני מודה, הופתעתי – לאור התסמינים שחוויתי (בחילות, הקאות, חוסר תאבון וכו'), הייתי בטוחה שאני מגדלת עוד בת. ברגע הראשון, כל מה שעבר לי בראש היה "מה? מה עושים עם זה? איך מתמודדים עם המידע הזה?" הרי אני יודעת להתמודד עם בנות, אני בעצמי בת ואני מגדלת כבר בת אחת בבית, אבל – "איך מגדלים בן?"

מיד כשהתאוששתי מההלם הראשוני, המחשבות על ברית מילה חזרו לראשי. "אין סיכוי שאנחנו מלים אותו" הודעתי לאיש בדרך הביתה. בשבועות שחלפו מאז פתחתי כל אתר אפשרי והתחברתי לכל קבוצה שיש בתחום, כדי להבין מול מה אני עתידה להתמודד, להכיר עוד הורים שחושבים כמוני וילדים (ובוגרים) שלא עברו ברית מילה ואיך הם מתמודדים עם החלטת הוריהם (אם בכלל).

אז מה הוביל אותנו להחלטה לוותר על ברית מילה? הו, טוב ששאלתם,

הפן הדתי
בעיניי, מדובר בסיבה הלגיטימית היחידה לביצוע ברית מילה, שכן מדובר בהליך דתי וכריתה של ברית עם האל. אך מאחר והאיש ואני רחוקים שנות אור מהדת, הסיבה הזו מאבדת מהלגיטימיות שלה. היו מי שדאגו שמא זה אומר שהוא יהיה "לא יהודי", אז אני רוצה להרגיע, הילד שלי יהודי ככל היהודים, מהסיבה הפשוטה שהוא נולד לאמא יהודיה (לטוב ולרע).

הפן הבריאותי
לא אחת שמעתי את הטיעון לפיו "פין נימול זה הגייני יותר" וש"בגלל העורלה הוא יהיה חשוף יותר לזיהומים ולמחלות מין". אז בדקתי, חקרתי (כזו אני – אוהבת לחקור לעומק לפני שאני מחליטה החלטות) והבנתי שהעורלה המכסה את הפין, למעשה עוטפת אותו ומגינה עליו, בדומה לעפעף שעל העין. כמו כל איבר בגוף, גם היא חשופה ללכלוך ולכן כמו כל איבר אחר בגוף, שמירה על היגיינה בסיסית (כלומר מקלחת עם מים וסבון) פותרת את העניין בקלי קלות. מאוד רוצה להאמין שאין מישהו שחושב לכרות את אפו, רק כדי למנוע הצטברות נזלת.

לגבי החשש ממחלות מין, אמנם עוד רחוק היום (בכל זאת אנחנו מדברים על תינוק), אבל כשיגיע הזמן נסביר ונלמד אותו על מין בטוח, על השימוש באמצעי מניעה ועל ברירת פרטנרים למין. כולל איך למנוע הריון לא רצוי (וגם איך לכבד את מי שאיתו ולהיות מאהב נפלא), וללא כל קשר לעורלתו (פה תוכלו לקרוא עוד על מהי העורלה ומהו תפקידה). אגב, תקף באופן זהה כמעט לגמרי גם לגבי הפיצית.

הפן החברתי
מה שנקרא "פה קבור הכלב". זוהי הנקודה אשר נוגעת לכל חילוני באשר הוא, שהרי אף אחד מאיתנו לא רוצה לבדל את ילדו מיתר הסביבה. אז בואו ואגלה לכם סוד – כולנו שונים זה מזה, ובעיניי טוב שכך, כי זה מה שעושה אותנו מיוחדים. לאחד יש שיער מתולתל, לשנייה יש משקפיים, לשלישי אזניים גדולות והרביעית "רחמנא ליצלן" ג'ינג'ית.

אז נכון, ילדים עלולים לצחוק ואף להיות אכזריים לשונים מהם, וזה בכלל לא משנה אם השוני הוא באיבר המין (המוצנע) או אחר. קודם כל, אני מאד מקווה שהבן שלי, בבגרותו לא יסתובב עם איברו שלוף וחשוף לעיניי לכל (אז כבר יש לנו בעיה מסוג אחר לגמרי…). אבל גם אם יהיו מי שיראו את איברו (שבדר"כ שוכן תחת שכבה או שתיים של בגדים ולהבדיל מכל סממן חיצוני אחר) וגם אם יחליטו שדווקא *זו* הסיבה ללעוג לו (אולי בכלל ימצאו סיבות אחרות), אז אני רוצה להאמין שכאמא, אני מגדלת את ילדיי עם מספיק ביטחון להיות שלמים עם עצמם (וגופם) ונותנת להם את הכלים להתמודד.

יתרה מזאת, מכירים את המשפט "ומה אם כולם יקפצו מהגג?", אז אני רוצה לקוות ומאמינה, שאני מחנכת את ילדיי לכך שאינם צריכים לעשות שום דבר שהם לא מאמינים בו, רק כדי "להיות כמו כולם". לכן *זו* בוודאי לא סיבה מספקת, עבורי, לחתוך איבר מגופו.

הפן האישי
כמעט מהרגע הראשון, אנחנו מלמדים את ילדינו שגופם הוא שלהם ושלהם בלבד. אך עם זאת, מסיבה שלא לגמרי ברורה לי, ברגע שזה נוגע לעניין ברית מילה, אנחנו בוחרים עבורם. כאמור, אני שואפת לחנך את ילדיי לאהוב את עצמם בגוף שנתתי להם, לא משנה צורתו. אך אם לא יאהבו, גופם הוא שלהם והם רשאים לעשות בו כרצונם.

אומנם המקרה מעט שונה, אבל באותה מידה שלא אחורר לבתי את אזניה ללא בקשתה המפורשת והמודעת, אינני מוכנה ולא אעשה הליך כירורגי בלתי הפיך לבני. אם בבוא היום הוא יקבל החלטה שונה משלי, אקבל ואכבד זאת, מהסיבה הפשוטה – כי זה שלו.

מגדלת אותו באהבה וביטחון ללא קשר לעורלה. צילום: שלי קוטלר - בלי פוזה

מגדלת אותו באהבה וביטחון ללא קשר לעורלה. צילום: שלי קוטלר – בלי פוזה

***כל הטיעונים המצויינים בכתבה הינם טיעונים אמיתיים שצפו מסביבתנו הקרובה, בנוסף לחששות אמיתיים שלנו, אשר עלו במהלך חודשי ההריון ועד לקבלת ההחלטה הסופית***

בהריון עם בן ומתלבטים לגבי ברית מילה? רוצים לדעת מידע נוסף על ברית מילה? מוזמנים להציץ – כאן.

Follow

Follow this blog

Get a weekly email of all new posts.

Email address