הדרך שלה

ואנחנו שם. לצידה. תמיד.

ואנחנו שם. לצידה. תמיד. ואנחנו שם. לצידה. תמיד.

לפעמים אצה רצה, לפעמים לרגע עוצרת,
לפעמים בזיג זג הולכת, לפעמים כמו סוס דוהרת.
לפעמים על אבן מטפסת, ומיד ממנה מנתרת,
לפעמים על שתי רגליים קופצת, מנסה לתפוס צמרת.

לפעמים מריחה פרח רענן, לפעמים אצטרובל אוספת,
לפעמים מהעץ של השכנים, תפוזון כתמתם קוטפת.
לפעמים מרימה אבן קטנה, שעל המדרכה בשלווה נחה,
לפעמים מהסה את הכלבלב בגינה, לקולה של נביחה.

לפעמים שואלת שאלה או עשר, לפעמים שרה שיר,
לפעמים בשקט צועדת רק נושמת את האוויר.
לפעמים מבחינה בציפור או בלבנה שבשמיים,
לפעמים אוחזת יד חזק, לפעמים מבקשת "ידיים".

ואנחנו שם. לצידה. תמיד.
משתדלים כלום לא להפסיד.
מלווים אותה. נמצאים בשבילה.
לאורך כל הדרך, הדרך שלה.

ואנחנו שם. לצידה. תמיד.

ואנחנו שם. לצידה. תמיד.

Follow

Follow this blog

Get a weekly email of all new posts.

Email address